עבדתי על זה כמה שבועות, קצת בכל פעם.
סרגתי וסרגתי, צילמתי ועטפתי.
לבסוף, הצלחתי למסור את המתנות, אבל לא הצלחתי לכתוב על זה.
שמתן לב שלא כתבתי שבועיים?
שמתן לב שאני מעמידה פנים שיש מי שקוראת פה?
בכל אופן, הנה אני יושבת וכותבת.
תיכף אני גם אצרף תמונות.
ואז תראו גם על מה אני מדברת.
כלומר כותבת.
לקח לי מלא זמן. נראה לי שאני מנסה עדיין להפנים שבאמת נגמרה השנה. ובאמת נגמרו השנתיים האלה בגן של הקופיפה.
סיפרתי פעם על הגן של הקופיפה?
מקום מדהים.
כל כך מבאס שהיא כבר לא תלך לשם.
או שאולי משמח? כי היא גדלה נפלא כל כך. כי היה לה באמת טוב שם. כי מצאנו לה מקום שבו באמת ראו אותה ואני יודעת שגם הגן אליו היא תלך בשנה הבאה הוא מעולה ונעים ומתאים למידותינו.
אבל זה עדיין מבאס.
את הגן שהיה לה בשנתיים האחרונות הכרתי מבלוג שקראתי שנים לפני שהקופיפה נולדה. קראתי בבלוג של אמא אחת על גננת מופלאה בשם נוהר ורשמתי לי שאם יום אחד אני אצליח לגור בסביבה הזו כשיהיו לי ילדים, אני ממש אשמח להיות אצל הגננת הזו.
כשעברנו לשכונה עם תינוקת קטנה, התחלתי לשמוע מהאנשים בגינה על הגן הנהדר שיש בישוב הסמוך, ממש מעבר לכביש (כביש 1, אבל מי סופרת), עם הגננת נוהר. כמובן שאין בו מקום. כדי להיכנס צריך להירשם בהריון בערך.
לא הלכתי לראות שום גן, כי חשבתי על חינוך ביתי, אבל השתכנעתי ללכת ולראות את הגן הזה. אחריו כבר היה לי ברור שאין טעם לראות אחר וזה לא שינה כי אין בו מקום.
אבל אז, משפחה מקסימה מהשכונה טסה לה לשנה בארה"ב, הם עדיין שם אם אני לא טועה. בכל אופן, את המקום שלהם בגן הם הורישו לנו. התקבלנו והתאהבנו.
ועכשיו, שנגמרו השנתיים האלה, הייתי מוכרחה להכין משהו לצוות. הצוות בגן מורכב מזוג נשוי - הגננת והגנן. יחד איתם היתה בגן סייעת מהממת, והבת של הגננת והגנן, תלמידת תיכון, הגיעה לעזור כל כך הרבה פעמים שהיא לגמרי נחשבהת בעיניי לחלק מהצוות. בעיקר בגלל שהקופיפה כל כך אוהבת אותה.
תכננתי להכין 3 מתנות, ואם אני אספיק, להכין גם אחת לבת של הגננת והגנן.
חשבתי וחשבתי, והגעתי למתנה ששימחה אותי וקיוויתי שתשמח גם אותם. פאזל כדור אמיש.
את המתכון לסריגה מצאתי בבלוג של look at what i made, לחצו על הקישור ותגיעו לפוסט הספציפי.
התחלתי לסרוג, הקופיפה ביקשה ממני לרשום איזה צבע יהיה למי מאנשי הצוות.
מרוב הנאה, המשכתי וסרגתי וסרגתי וכשהתחלתי להכין את המתנה בצבע שהקופיפה יעדה לבת של הגננת והגנן, הקופיפה כל כך שמחה והתרגשה שאני מספיקה לסרוג גם לה.
תראו, תמונה של הפאזלים השלמים:
הדוגמא פשוט כיפית. המשכתי וסרגתי אחד כזה גם לקופיפה עצמה, ואז החלטתי שאני יכולה אפילו לסרוג לבן של הגננת והגנן. הוא לא היה המון השנה בגן, אבל בשנה שעברה כן, ורציתי לשמח גם אותו. בכל זאת, הוא חלק מהמשפחה המופלאה של הגן הזה, אפילו אם השנה הוא היה עמוס מכדי להגיע.
נראה לי שזו התמונה שאני הכי אוהבת. חלקי הפאזל של כל הכדורים של הצוות, והכדור השלם של הקופיפה.
והנה הכדורים שניתנו במתנה:
מאז הצטרפו לקופיפה עוד שני כדורים. והיא מתעקשת ללכת לישון איתם. כבר כל כך השתכללתי בהכנה, לוקח לי עכשיו רק יום אחד להכין כדור כזה.
כיף כיף כיף.
אני מקווה שנהיה מאושרים גם במסגרת הבאה.
וגם בין המסגרות.
נ.ב.,
כמעט ושכחתי להוסיף - הגן כל כך מדהים, לרגל סוף השנה הגננת והגנן החליטו להפתיע אותנו, והכינו לכל ילד מתנת פרידה - עריסת עץ לבובה, עם שמיכת בד קטנה תואמת.
הם ניגרו בעצמם, מעץ יפה, ותפרו את השמיכה. תראו איזה קסם:
סרגתי וסרגתי, צילמתי ועטפתי.
לבסוף, הצלחתי למסור את המתנות, אבל לא הצלחתי לכתוב על זה.
שמתן לב שלא כתבתי שבועיים?
שמתן לב שאני מעמידה פנים שיש מי שקוראת פה?
בכל אופן, הנה אני יושבת וכותבת.
תיכף אני גם אצרף תמונות.
ואז תראו גם על מה אני מדברת.
כלומר כותבת.
לקח לי מלא זמן. נראה לי שאני מנסה עדיין להפנים שבאמת נגמרה השנה. ובאמת נגמרו השנתיים האלה בגן של הקופיפה.
סיפרתי פעם על הגן של הקופיפה?
מקום מדהים.
כל כך מבאס שהיא כבר לא תלך לשם.
או שאולי משמח? כי היא גדלה נפלא כל כך. כי היה לה באמת טוב שם. כי מצאנו לה מקום שבו באמת ראו אותה ואני יודעת שגם הגן אליו היא תלך בשנה הבאה הוא מעולה ונעים ומתאים למידותינו.
אבל זה עדיין מבאס.
את הגן שהיה לה בשנתיים האחרונות הכרתי מבלוג שקראתי שנים לפני שהקופיפה נולדה. קראתי בבלוג של אמא אחת על גננת מופלאה בשם נוהר ורשמתי לי שאם יום אחד אני אצליח לגור בסביבה הזו כשיהיו לי ילדים, אני ממש אשמח להיות אצל הגננת הזו.
כשעברנו לשכונה עם תינוקת קטנה, התחלתי לשמוע מהאנשים בגינה על הגן הנהדר שיש בישוב הסמוך, ממש מעבר לכביש (כביש 1, אבל מי סופרת), עם הגננת נוהר. כמובן שאין בו מקום. כדי להיכנס צריך להירשם בהריון בערך.
לא הלכתי לראות שום גן, כי חשבתי על חינוך ביתי, אבל השתכנעתי ללכת ולראות את הגן הזה. אחריו כבר היה לי ברור שאין טעם לראות אחר וזה לא שינה כי אין בו מקום.
אבל אז, משפחה מקסימה מהשכונה טסה לה לשנה בארה"ב, הם עדיין שם אם אני לא טועה. בכל אופן, את המקום שלהם בגן הם הורישו לנו. התקבלנו והתאהבנו.
ועכשיו, שנגמרו השנתיים האלה, הייתי מוכרחה להכין משהו לצוות. הצוות בגן מורכב מזוג נשוי - הגננת והגנן. יחד איתם היתה בגן סייעת מהממת, והבת של הגננת והגנן, תלמידת תיכון, הגיעה לעזור כל כך הרבה פעמים שהיא לגמרי נחשבהת בעיניי לחלק מהצוות. בעיקר בגלל שהקופיפה כל כך אוהבת אותה.
תכננתי להכין 3 מתנות, ואם אני אספיק, להכין גם אחת לבת של הגננת והגנן.
חשבתי וחשבתי, והגעתי למתנה ששימחה אותי וקיוויתי שתשמח גם אותם. פאזל כדור אמיש.
את המתכון לסריגה מצאתי בבלוג של look at what i made, לחצו על הקישור ותגיעו לפוסט הספציפי.
התחלתי לסרוג, הקופיפה ביקשה ממני לרשום איזה צבע יהיה למי מאנשי הצוות.
 |
| הצבע של הגנן |
 |
| מבט מהצד |
תראו, תמונה של הפאזלים השלמים:
 | |
| לגננת, לגנן, לבת שלהם ולסייעת. צוות נהדר. ברקע - מספריים ומסרגה. |
הדוגמא פשוט כיפית. המשכתי וסרגתי אחד כזה גם לקופיפה עצמה, ואז החלטתי שאני יכולה אפילו לסרוג לבן של הגננת והגנן. הוא לא היה המון השנה בגן, אבל בשנה שעברה כן, ורציתי לשמח גם אותו. בכל זאת, הוא חלק מהמשפחה המופלאה של הגן הזה, אפילו אם השנה הוא היה עמוס מכדי להגיע.
נראה לי שזו התמונה שאני הכי אוהבת. חלקי הפאזל של כל הכדורים של הצוות, והכדור השלם של הקופיפה.
מאז הצטרפו לקופיפה עוד שני כדורים. והיא מתעקשת ללכת לישון איתם. כבר כל כך השתכללתי בהכנה, לוקח לי עכשיו רק יום אחד להכין כדור כזה.
כיף כיף כיף.
אני מקווה שנהיה מאושרים גם במסגרת הבאה.
וגם בין המסגרות.
שארית אוגוסט נעימה ומוצלחת.
תהנו.
נ.ב.,
כמעט ושכחתי להוסיף - הגן כל כך מדהים, לרגל סוף השנה הגננת והגנן החליטו להפתיע אותנו, והכינו לכל ילד מתנת פרידה - עריסת עץ לבובה, עם שמיכת בד קטנה תואמת.
הם ניגרו בעצמם, מעץ יפה, ותפרו את השמיכה. תראו איזה קסם:
 | |
| תמונה מהצד, קשה להבין מהתמונה את הגודל, אבל זה מתאים יפה לבובת תינוק רגילה. מקסים מקסים מקסים. |
 |
| תמונה מלמעלה, לראות טוב יותר את השמיכה המתוקה. העריסה מונחת על שטיחון שסרגתי מזמן. |
אין עלייך באתגרים שאת לוקחת על עצמך, שמחה שניתנה לי הזכות הזו להיות שלך❤💋
השבמחק