דילוג לתוכן הראשי

הדינוזאור הראשון. והשני. והשלישי.

 לפני כשנה נפגשנו עם חברים שנולד להם בן. לכבוד האירוע החלטתי להכין מתנה קטנה, משהו שישמח אותי ובתקווה גם אותם.
תמיד כיף להכין משהו לתינוקות, והיה לי איזה רעיון מהפינטרסט שישב לי בראש כבר הרבה זמן, ולא היתה לי סיבה מספיק טובה להוציא אותו לפועל. כשסופסוף נפגשנו איתם הצלחתי להכין את הדינוזאור-תגיות המתוק הזה:

את הגזרה שהגיעה עם הפינטרסט פחות חיבבתי, או שאולי בכלל לא מצאתי אותה ברגע האמת, ולכן את הדינוזאור ציירתי ביד חופשית ונראה לי שזה עבד יפה. לחברים המסויימים האלה הרגיש לי שעדיף לבחור ב"צבעי בנים" למתנה לבן שלהם, אז בחרתי את הצבע הכי גברי שהיה לי בערימת הבדים ומבין הסרטים נמנעתי מכל מה שהכיל וורוד וזה השאיר אותי רק עם הכתומים. אז הלכתי על הסרטים שיש בהם מוטיב נקודות, שמתכתב עם הנקודות בבד של הדינוזאור. רק ברגע שרציתי לעטוף את המתנה, גיליתי שזה יום שישי, שכל החנויות סגורות ושבבית נגמר נייר העטיפה. אז לקחתי שני דפי דפדפת צבעוניים, וקצת וושי-טייפ לקישוט. אבל מכיוון שכבר היה יום שישי אחר הצהריים, הקופיפה היתה שם לעזור לי, והעטיפה היא פרי השקעתה.

מצחיק לחשוב שעברה כבר שנה מאז. הקופיפה עדיין נהנית מהדבקות, אבל היא הוסיפה לרשימת היכולות שלה גזירה, והיא עושה את זה כל כך מדוייק ויפה, אני צריכה למצוא איך להשתמש בה ליצירה שלי :)

עכשיו, זה קצת מצחיק. עברה שנה מאז שמסרתי את המתנה הזו. אני יודעת שעברה שנה כי התמונות מופיעות בטלפון הנייד שלי עם תאריך. כל כמה חודשים אני מוחקת מהנייד תמונות, מעבירה לכונן במחשב את מה שאני רוצה לשמור ומשאירה את הדברים שאני רוצה להעלות לבלוג. התאריך של התמונות הוא מספטמבר 2017 ואנחנו עכשיו באוגוסט 2018. אני מנסה לכתוב פה יותר בתקופה האחרונה, אבל כנראה שהיתה תקופת הזנחה רצינית. אם היו לבלוג הזה קוראות הן בטח היו מתרעמות על ההזנחה. טוב, זה זמן מעולה להתחיל לקרוא, כי אני משתדלת ממש לכתוב פעם בשבוע בחודשים האחרונים.

בכל אופן, רציתי הפעם לכתוב על דינוזאורים חדשים שתפרתי, אבל בכלל לא הראיתי לכן את הראשון, אז הייתי חייבת להתחיל משם. השבוע מסרתי שני דינוזאורים חדשים, באותו הסגנון, לשני תינוקות מתוקים בטירוף.

גם פה, הגזרה צוירה ביד חופשית, ולא נלקחה משום מקום. האמת היא שהתכוונתי להשתמש בדוגמא ששימשה אותי בשנה שעברה, אבל לא מצאתי אותה אז שיחקתי וציירתי עד שיצא משהו שהייתי מספיק מרוצה ממנו.
דרך אגב, התחדשתי בכמה בדים מאז ספטמבר 2017 ואני חושבת שאני אנסה לתפור גם דינוזאורים שכאלה למכירה, אז לגמרי מוזמנות ליצור איתי קשר (אפשר דרך הפייסבוק, או דרך תגובה פה).

הדינוזאור הראשון משלב כמה תגיות מסרטים בצבעים ועוביים שונים:
 הבד הוא בד כוכבים כחול, קשה קצת לראות את הכוכבים הצהובים הבהירים עליו.

בדינוזאור השני החלטתי ללכת על סרטים בצבע אחיד, הוא נראה שקט יותר לדעתי:
 אחד הסרטים שלו קצת זז אחורה בתמונה. אני עוד צריכה להשתפר בצילום... אבל הוא מתוק להפליא.

והנה שניהם ביחד, הולכים לטייל:

ההבדל ביניהם, אם תשאלו את הקופיפה הוא שהראשון אוכל עצים והשני אוכל שיחים. דינוזאורים צמחוניים הכנתי.
היא גם עזרה לי לבחור מה יהיה מתנה לאחיין שלי, ומה יהיה המתנה לאחות החדשה של אחד החברים בגן.

מה שאני הכי אוהבת בהם זה שהם רכים כלכך ונעימים למגע. ככה זה כשתופרים מכותנה. הקופיפה תמיד מבקשת את כריות הסיכות שלי למשחק, כי הן עשויות כותנה. כל פעם היא משחקת בהן כמה דקות, שמה עליהן ראש ומחבקת בידיים, ואז מחזירה לי ומבקשת שאני אקרר אותן בחזרה. היא לא מוכנה לקבל את ההסבר שלי שהן מתקררות לבד כשלא נוגעים בהן.

שיהיה לנו שבוע קריר ונעים,
אורלי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ואני, מי אני, מה אני?

היא ישנה עכשיו. נ', הילדה הקסומה שלי. בת שנה ושלושה חודשים (ושישה ימים, אבל מי סופרת). היא כל כך מתוקה. היום הראשון בספטמבר 2016. אני כותבת את התאריך כי אני לא בטוחה באיזה תאריך יהיה לי האומץ להעלות את הפוסט הזה. אני מנצלת את הרגעים הראשונים שבהם היא נרדמת כדי למהר ולהספיק לאכול ולשתות וללכת לשירותים, והנה, החלטתי גם לנצל קצת את הזמן הזה לכתיבה. הרגע שבו היא נרדמת הוא תמיד רגע של קסם. אם אני גם מצליחה להניח אותה במיטה שלה מבלי שהיא תתעורר, אני בכלל מרגישה שקרה נס, ואז אני מתבוננת בה, והיא נראית לי כמו פלא אמיתי. הנה, ניסיתי לצלם כדי שגם אתן תחזו בפלא, זו אמנם תמונה חשוכה, אבל בכל זאת. אפשר בכלל לראות כמה היא מתוקה בחושך הזה? היום היינו ביום השני של ימי ההסתגלות לגן הילדים. גן נהדר וקרוב אלינו, שהתאהבתי בו מרגע ראשון, ובכל זאת אני זקוקה לימי ההסתגלות האלה. עד עכשיו נ' היתה איתי בבית כל הזמן, ואם יצאתי מהבית, היא יצאה איתי - במנשא, או בלעדיו, צמודה אליי בכל מקרה. והיום פתאום הייתי שעה וחצי בלעדיה! הספקתי כל כך הרבה, הלכתי לקנות ירקות, חזרתי הביתה ושתיתי קפה ואז אספתי או

צב אחד נחמד

בסוף יוני מתקיים בעולם יום הסריגה במרחב הציבורי. נדמה לי שכבר כתבתי פה, שלרגל היום הזה החלטתי להגשים חלום קטן ולפתוח קבוצת סריגה מקומית. הגיעו כמה נשים, מאוד נעימות, שחלקן יודעות לסרוג ורוצות לעשות את זה בחברותא, חלקן יודעות לסרוג אבל רוצות להנסות בטכניקות חדשות, וחלקן לא יודעות לסרוג אבל רוצות. תמהיל מוצלח מאוד של נשים מבחינת הידע בסריגה, הרצון לעבוד יחד ובכלל. גילאים שונים, תחומי עיסוק שונים, ומה שמשותף לכולן זה שהן רוצות להיות בקבוצה כזו. אני לא יודעת מי מבין הקוראות כאן יודעת לסרוג. זה תחביב מהנה מאוד, אבל כמו כל דבר אחר - ההתחלה יכולה להיות מתסכלת מאוד. אני סורגת כבר הרבה שנים, הרבה מאוד, ובכל זאת אני טועה ולומדת כל הזמן. ומה שכיף זה שתמיד יש מה ללמוד, ולאן להתפתח. אני רוצה לשתף עכשיו דווקא בנסיון לא מוצלח. סריגה במסרגה אחת של צב קטן, שרציתי לעשות עם שריון של פרח מחומש (אותו הפרח האפריקאי. אני מרגישה שיש שם עוד הרבה דברים שמתחבאים בפרחים האלה). את שאר הגוף שלו די המצאתי והתוצאה חביבה למדי, אבל גם חובבנית יכולה להיות מילה מתאימה. ככה הוא נראה מלמעלה:  ומהצד השני: אני חו