בסוף יוני מתקיים בעולם יום הסריגה במרחב הציבורי. נדמה לי שכבר כתבתי פה, שלרגל היום הזה החלטתי להגשים חלום קטן ולפתוח קבוצת סריגה מקומית.
הגיעו כמה נשים, מאוד נעימות, שחלקן יודעות לסרוג ורוצות לעשות את זה בחברותא, חלקן יודעות לסרוג אבל רוצות להנסות בטכניקות חדשות, וחלקן לא יודעות לסרוג אבל רוצות. תמהיל מוצלח מאוד של נשים מבחינת הידע בסריגה, הרצון לעבוד יחד ובכלל. גילאים שונים, תחומי עיסוק שונים, ומה שמשותף לכולן זה שהן רוצות להיות בקבוצה כזו.
אני לא יודעת מי מבין הקוראות כאן יודעת לסרוג. זה תחביב מהנה מאוד, אבל כמו כל דבר אחר - ההתחלה יכולה להיות מתסכלת מאוד. אני סורגת כבר הרבה שנים, הרבה מאוד, ובכל זאת אני טועה ולומדת כל הזמן. ומה שכיף זה שתמיד יש מה ללמוד, ולאן להתפתח.
אני רוצה לשתף עכשיו דווקא בנסיון לא מוצלח. סריגה במסרגה אחת של צב קטן, שרציתי לעשות עם שריון של פרח מחומש (אותו הפרח האפריקאי. אני מרגישה שיש שם עוד הרבה דברים שמתחבאים בפרחים האלה). את שאר הגוף שלו די המצאתי והתוצאה חביבה למדי, אבל גם חובבנית יכולה להיות מילה מתאימה.
ככה הוא נראה מלמעלה:
ומהצד השני:
אני חושבת שהפרח יצא די מוצלח, ולא מפריע לי שאפשר לראות את המילוי דרך הפרח, זה חלק מהקסם של הפרח.וזה לא יוצר תחושה שהמילוי עשוי לצאת דרך הפתחים.
הרגליים יצאו די חמודות, וגם התחתית... עד שחיברתי ומילאתי את הבובה. המטרה שלי בחלקים האלה היתה ליצור משטח עגול מאוד, ואני חושבת שהצלחתי. הרגליים בנויות בשיטה של חצאי עמודים, והבטן בעמודים שלמים, אבל הכל יצא מעגלים יפים מאוד עד לגודל שבו החלטתי לעצור. אני צריכה בהזדמנות לנסות מעגל גדול יותר.
אחרי המילוי הבנתי שלעשות בובה מעמודים שלמים לא יוצא מוצלח, כי המילוי ממש יוצא מביניהם. אני נוטה להאמין שגם אם הייתי בוחרת במסרגה קטנה הרבה יותר הייתי מקבלת בובה עם מילוי שיוצא מהעמודים השלמים בתחתית. המילוי גם הפך את הצב עצמו לכדורי, אז הוא לא ממש עומד על הרגליים העגולות שלו, אבל זה חמוד בעיניי.
הסיבה למעגלים היא שאחת הסורגות בקבוצה שלי רוצה לסרוג כיפה, ואני רק יודעת שזה לא קל, אבל אין לי ממש איך לעזור לה. אז לפחות שיחקתי קצת בעיגולים כדי להרגיש בעצמי.
הראש הוא כדור, מצד אחד הוא יצא עגול ויפה, ומצד שני, זה לא ממש מתאים לראש להיות עגול כל כך. הוא צריך להיות יותר מוארך, כדי שהוא יתחבר לשאר הגוף בצורה יפה.
הזנב הוא סתם משולש.
בסופו של דבר יצא צב אחד, נחמד. והוא ישאר לבד, כי אם אני אעשה עוד צב, אני בטח אלך על דוגמא של מישהי אחרת ולא אנסה להמציא מהראש לפני שאני אשלוט קצת יותר בעניין של בובות קטנות בקרושה (מה שנקרא אמיגורומי).
גם הצב הזה הוא הגשמה של חלום קטן, ואני שמחה שניסיתי אותו, על אף התוצאה הלא-מרשימה.
מה גם שהקופיפה נהנית לשחק איתו, וזה מה שחשוב בסופו של יום.
התחלתי בעוד חלום קטן, מתנה לסוף שנה לצוות בגן הנפלא של הקופיפה. בנתיים זה מתקדם יפה, וכשיגמר הגן - אני מקווה לתעד גם פה. בנתיים הקופיפה גם ממש נהנית לשחק בזה, יש מצב שאני אצטרך להכין גם לה ולא רק לאנשי הצוות. מזל שאני נהנית מהתהליך. בנתיים.
חלומות קטנים הם הכי שווים, אפשר למלא אותם מהר ולהמשיך לחלום אחרים.
שיהיה שבוע מוצלח,
אורלי.
הגיעו כמה נשים, מאוד נעימות, שחלקן יודעות לסרוג ורוצות לעשות את זה בחברותא, חלקן יודעות לסרוג אבל רוצות להנסות בטכניקות חדשות, וחלקן לא יודעות לסרוג אבל רוצות. תמהיל מוצלח מאוד של נשים מבחינת הידע בסריגה, הרצון לעבוד יחד ובכלל. גילאים שונים, תחומי עיסוק שונים, ומה שמשותף לכולן זה שהן רוצות להיות בקבוצה כזו.
אני לא יודעת מי מבין הקוראות כאן יודעת לסרוג. זה תחביב מהנה מאוד, אבל כמו כל דבר אחר - ההתחלה יכולה להיות מתסכלת מאוד. אני סורגת כבר הרבה שנים, הרבה מאוד, ובכל זאת אני טועה ולומדת כל הזמן. ומה שכיף זה שתמיד יש מה ללמוד, ולאן להתפתח.
אני רוצה לשתף עכשיו דווקא בנסיון לא מוצלח. סריגה במסרגה אחת של צב קטן, שרציתי לעשות עם שריון של פרח מחומש (אותו הפרח האפריקאי. אני מרגישה שיש שם עוד הרבה דברים שמתחבאים בפרחים האלה). את שאר הגוף שלו די המצאתי והתוצאה חביבה למדי, אבל גם חובבנית יכולה להיות מילה מתאימה.
ככה הוא נראה מלמעלה:
הרגליים יצאו די חמודות, וגם התחתית... עד שחיברתי ומילאתי את הבובה. המטרה שלי בחלקים האלה היתה ליצור משטח עגול מאוד, ואני חושבת שהצלחתי. הרגליים בנויות בשיטה של חצאי עמודים, והבטן בעמודים שלמים, אבל הכל יצא מעגלים יפים מאוד עד לגודל שבו החלטתי לעצור. אני צריכה בהזדמנות לנסות מעגל גדול יותר.
אחרי המילוי הבנתי שלעשות בובה מעמודים שלמים לא יוצא מוצלח, כי המילוי ממש יוצא מביניהם. אני נוטה להאמין שגם אם הייתי בוחרת במסרגה קטנה הרבה יותר הייתי מקבלת בובה עם מילוי שיוצא מהעמודים השלמים בתחתית. המילוי גם הפך את הצב עצמו לכדורי, אז הוא לא ממש עומד על הרגליים העגולות שלו, אבל זה חמוד בעיניי.
הסיבה למעגלים היא שאחת הסורגות בקבוצה שלי רוצה לסרוג כיפה, ואני רק יודעת שזה לא קל, אבל אין לי ממש איך לעזור לה. אז לפחות שיחקתי קצת בעיגולים כדי להרגיש בעצמי.
הראש הוא כדור, מצד אחד הוא יצא עגול ויפה, ומצד שני, זה לא ממש מתאים לראש להיות עגול כל כך. הוא צריך להיות יותר מוארך, כדי שהוא יתחבר לשאר הגוף בצורה יפה.
הזנב הוא סתם משולש.
בסופו של דבר יצא צב אחד, נחמד. והוא ישאר לבד, כי אם אני אעשה עוד צב, אני בטח אלך על דוגמא של מישהי אחרת ולא אנסה להמציא מהראש לפני שאני אשלוט קצת יותר בעניין של בובות קטנות בקרושה (מה שנקרא אמיגורומי).
גם הצב הזה הוא הגשמה של חלום קטן, ואני שמחה שניסיתי אותו, על אף התוצאה הלא-מרשימה.
מה גם שהקופיפה נהנית לשחק איתו, וזה מה שחשוב בסופו של יום.
התחלתי בעוד חלום קטן, מתנה לסוף שנה לצוות בגן הנפלא של הקופיפה. בנתיים זה מתקדם יפה, וכשיגמר הגן - אני מקווה לתעד גם פה. בנתיים הקופיפה גם ממש נהנית לשחק בזה, יש מצב שאני אצטרך להכין גם לה ולא רק לאנשי הצוות. מזל שאני נהנית מהתהליך. בנתיים.
חלומות קטנים הם הכי שווים, אפשר למלא אותם מהר ולהמשיך לחלום אחרים.
שיהיה שבוע מוצלח,
אורלי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה