להוציא את השלדים מהארון, בערך

אז את הפוסט הקודם סיימתי עם המסקנה שעדיף לדבוק בהוראות קיימות ולא להמציא את הגלגל.
ואז הלכתי והמצאתי גלגלים.
דבר ראשון, ישבתי ועשיתי באוריגמי קוביות נייר, שמהן יצרתי משחק קוביות שכבר עשיתי אינספור פעמים בעבר. ואז החלטתי על צורה לקובייה שנראתה לי לא גדולה מדי ולא קטנה מדי וסרגתי בקרושה שמונה קוביות זהות בשביל לחבר אותן למשחק זהה, אך סרוג.
אני בוחרת שלא לצלם פה את התוצאה. היא חביבה, אבל לא צריך לחשוף הכל...

דבר שני, לרגל יום הולדתו של חבר חובב דברים מוזרים/מפחידים, החלטתי להשקיע ולסרוג גולגולת קטנה.
ישבתי וחשבתי, התייעצתי עם האינטרנט ולבסוף בחרתי בדוגמא קטנה, שתהפוך לתחתית לכוס.
סרגתי בדיוק לפי ההוראות (הגרועות יש לציין) ויצא לי משהו (גרוע יש לציין). להלן עדות שגם אם כן עוקבות אחרי הוראות זה לא אומר שיצא דבר יפה:

עם החוטים העודפים עוד אפשר להסתדר, אבל העיניים יצאו כל כך שונות זו מזו והשיניים פונות הצידה באופן משונה.

החלטתי לאלתר לאלתר.
אני מצחיקה את עצמי במשחקי מילים.

בכל אופן, שיפור קל של ההוראות הלא מוצלחות הניב תוצאה מסודרת יותר, הנה היא:

 והנה שתי הגולגלות זו לצד זו. בגרסא שלי יש גם פחות חוטים לשזור בסוף. חבל שלא כתבתי מה עשיתי.

מכיוון שהגודל של הגולגלת היה די קטן, החלטתי להוסיף לזה מסגרת שחורה נחמדה, וככה זה נראה אחרי המסגור:

זה כבר גודל שמתאים כתחתית לכוס. משהו כמו 8X8 סנטימטרים.

הקופיפה חיבבה, באוטו בדרך למסיבה היא נהנתה לשחק בזה:

ושוחחנו קצת על הצורה של הגולגולת בראש, ופתחי העיניים והעובדה שגם השיניים הן עצמות.
היה נחמד למדי.

יש לנו ספר עם הרבה לשוניות שכאלו, שאפשר להרים ולראות מה מתחבא, והנושא שלו הוא גוף האדם. בימים האחרונים הקופיפה מאוד נהנית מעמוד העצמות - היא סופרת את הצלעות לדמות בספר, וגם לעצמה. כך שהגולגולת מאוד התאימה כנושא לדיון.
מי יודעת, אולי אני אנסה בהזדמנות אחרת לסרוג דמות שלד שלמה?

בכל אופן, היה כיף לאלתר, אני די מרוצה מהתוצאה ואפילו היתה הזדמנות לשיחה על נושא שמעניין את הקופיפה על הדרך.
והכי חשוב - נראה שהבחור שקיבל את הגולגולת הממוסגרת נהנה ממנה. למרות שהוא אמר שזה יותר מתאים כתמונה קטנה מאשר כתחתית לכוס. איזו מחמאה!

שיהיה שבוע מעולה,
אורלי.