מושכת בחוטים

השבוע הצלחתי להיפגש עם אחותי ולמסור לה את המתנה שהכנתי לאחיין המהמם שלי בשבועות האחרונים. הרעיון למתנה הזו קיים אצלי כבר הרבה הרבה זמן. עוד לפני שהקופיפה נולדה, כבר רציתי לנסות לתפור דבר שכזה במכונת תפירה. עוד לפני שקניתי מכונת תפירה רציתי לנסות לתפור דבר שכזה במכונת תפירה. התכנית המקורית היתה לתפור כזה לקופיפה עצמה, אבל מכיוון שהיא הבת שלי, כמובן שלא הספקתי להגיע לזה. ועכשיו, משסופסוף הגשמתי לעצמי חלום והצלחתי לתפור את העניין, ואפילו לתת אותו, אני יכולה גם לשתף פה. מה החלום שלי היה? לתפור בעצמי ספר בד לתינוק. והנה הוא: הספר שלי! האמת היא שזה העמוד האחרון, אבל הוא נראה לי גם חמוד כעמוד ראשון אם בא לנו. אבל אז הספר הפוך, וזה דווקא כן ספר עם כיווניות. אז הנה העמוד הראשון, מופיע עליו בד מתוק של פיראטים עם ספינה ופיראט-ילד. חשבתי שהבד יתאים, כי האבא של הילד אוהב גולגלות, וחשבתי שזה ימצא חן בעיניו; וכי הבד עצמו כל כך מתוק בעיניי, השתמשתי בו ואני ממשיכה להתשמש בו לדברים עבור הקופיפה ועבור עצמי. הוא בד קנבס, מה שנותן קצת קשיות לכריכה.  כשנתנו לאשבל (האחיין שלי) את הספר, הו

בשבוע שעבר כשלחצתי "פרסם", ראיתי שבעצם הפעם הקודמת שכתבתי היתה לפני כמעט בדיוק שנה. אולי עכשיו אני אצליח לפרסם פעם בשבוע? בכל אופן, אני יושבת פה עכשיו וכותבת, אז יש פוטנציאל יפה. המטרה שלי להיום היא להצליח לכתוב מה שתכננתי בשבוע שעבר. מה שהוציא אותי מהמסלול היה שחיפשתי תמונה נחמדה מחיי היומיום והשיער של הקופיפה קפץ לי בין התמונות האחרונות שצילמתי. ודרך אגב, במהלך השבוע הזה היא שוב ביקשה ברוב הימים שאאסוף לה את השיער לפי ימות השבוע. אז אמנם לא צילמתי, אבל זה היה לי מאוד נחמד לאסוף ככה ולדעת שהיא בגן עם שיער אסוף כמו שהגננת ביקשה, מבלי שהגננת בעצמה תצטרך לאסוף. יש לילדה שלי שיער מצחיק כזה, עם המון אורכים והפתרון של הרבה גומיות עובד מצוין. ולנושא של היום, לפני שהוא גם חומק לי בין המילים... יש פרח קרושה שאני מאוד אוהבת לשחק איתו, זה נקרא פרח אפריקני. הוא די פשוט לעבודה ויוצא חמוד מאוד. הכרתי אותו דרך בובות קרושה שראיתי בפינטרסט; ואחרי ששיחזרתי את הקרנף, ההיפופוטם והסוס מצאתי שבעצם יש אישה שהמציאה את הדוגמאות ומוכרת אותן - אפשר למצוא את הבלוג שלה פה - דובי היידי . היא מאשרת

לא כל כך מצליח לי העניין של לכתוב פה. לא בטוחה למה. אבל אפשר לנסות בכל זאת. לפני כשבוע החלטתי להסיר מהנייד את האפליקציה של פייסבוק. מאז אני משחקת הרבה יותר במשחקים האחרים. אני נכנסת לפייסבוק מדי פעם מהמחשב, אבל זה פחות מושך ממה שזה היה כשהיתה האפליקציה בנייד ובכל פעם שנהיה לי טיפה משעמם, או שהרגשתי קצת חסרת ריכוז ומצאתי את עצמי צוללת לשם והולכת לאיבוד. מדי פעם אני מזהה סיטואציות של חוסר ריכוז שכאלה, שבהן הייתי בורחת לשם; ומגלה מה אפשר לעשות במקום. אם אני עם עצמי - אני אבחר לקרוא ספר במקום (התקנתי אפליקציה של קריאת הספרים "עברית"); ואם אני מוצאת את עצמי בורחת לנייד ליד אנשים, אני יותר מודעת לזה ומניחה אותו בצד. אני חושבת שההתנתקות החלקית הזו מהפייסבוק גם הזכירה לי שבעצם יש את הפורמט הזה - את הבלוג שכתבתי בו מעט מאוד מאז שהחלטתי לפתוח אותו. אני עדיין לא בטוחה איזה אופי לתת לו, האם הוא אמור לתפקד כתיעוד של יצירה? של הורות? כמקום להגות בו במדע או בחינוך? בכל אופן, תמונות זה תמיד טוב. יצירה בחיים עצמם במשך תקופה נעימה הצלחתי לנהל שגרה של איסוף השיער של הקופיפה לפני הג