מושכת בחוטים

עבדתי על זה כמה שבועות, קצת בכל פעם. סרגתי וסרגתי, צילמתי ועטפתי. לבסוף, הצלחתי למסור את המתנות, אבל לא הצלחתי לכתוב על זה. שמתן לב שלא כתבתי שבועיים? שמתן לב שאני מעמידה פנים שיש מי שקוראת פה? בכל אופן, הנה אני יושבת וכותבת. תיכף אני גם אצרף תמונות. ואז תראו גם על מה אני מדברת. כלומר כותבת. לקח לי מלא זמן. נראה לי שאני מנסה עדיין להפנים שבאמת נגמרה השנה. ובאמת נגמרו השנתיים האלה בגן של הקופיפה. סיפרתי פעם על הגן של הקופיפה? מקום מדהים. כל כך מבאס שהיא כבר לא תלך לשם. או שאולי משמח? כי היא גדלה נפלא כל כך. כי היה לה באמת טוב שם. כי מצאנו לה מקום שבו באמת ראו אותה ואני יודעת שגם הגן אליו היא תלך בשנה הבאה הוא מעולה ונעים ומתאים למידותינו. אבל זה עדיין מבאס. את הגן שהיה לה בשנתיים האחרונות הכרתי מבלוג שקראתי שנים לפני שהקופיפה נולדה. קראתי בבלוג של אמא אחת על גננת מופלאה בשם נוהר ורשמתי לי שאם יום אחד אני אצליח לגור בסביבה הזו כשיהיו לי ילדים, אני ממש אשמח להיות אצל הגננת הזו. כשעברנו לשכונה עם תינוקת קטנה, התחלתי לשמוע מהאנשים בגינה על הגן הנהדר שיש בישוב הסמוך,

 לפני כשנה נפגשנו עם חברים שנולד להם בן. לכבוד האירוע החלטתי להכין מתנה קטנה, משהו שישמח אותי ובתקווה גם אותם. תמיד כיף להכין משהו לתינוקות, והיה לי איזה רעיון מהפינטרסט שישב לי בראש כבר הרבה זמן, ולא היתה לי סיבה מספיק טובה להוציא אותו לפועל. כשסופסוף נפגשנו איתם הצלחתי להכין את הדינוזאור-תגיות המתוק הזה:   את הגזרה שהגיעה עם הפינטרסט פחות חיבבתי, או שאולי בכלל לא מצאתי אותה ברגע האמת, ולכן את הדינוזאור ציירתי ביד חופשית ונראה לי שזה עבד יפה. לחברים המסויימים האלה הרגיש לי שעדיף לבחור ב"צבעי בנים" למתנה לבן שלהם, אז בחרתי את הצבע הכי גברי שהיה לי בערימת הבדים ומבין הסרטים נמנעתי מכל מה שהכיל וורוד וזה השאיר אותי רק עם הכתומים. אז הלכתי על הסרטים שיש בהם מוטיב נקודות, שמתכתב עם הנקודות בבד של הדינוזאור. רק ברגע שרציתי לעטוף את המתנה, גיליתי שזה יום שישי, שכל החנויות סגורות ושבבית נגמר נייר העטיפה. אז לקחתי שני דפי דפדפת צבעוניים, וקצת וושי-טייפ לקישוט. אבל מכיוון שכבר היה יום שישי אחר הצהריים, הקופיפה היתה שם לעזור לי, והעטיפה היא פרי השקעתה. מצחיק לחשוב שעבר