היא ישנה עכשיו. נ', הילדה הקסומה שלי. בת שנה ושלושה חודשים (ושישה ימים, אבל מי סופרת). היא כל כך מתוקה.
היום הראשון בספטמבר 2016. אני כותבת את התאריך כי אני לא בטוחה באיזה תאריך יהיה לי האומץ להעלות את הפוסט הזה. אני מנצלת את הרגעים הראשונים שבהם היא נרדמת כדי למהר ולהספיק לאכול ולשתות וללכת לשירותים, והנה, החלטתי גם לנצל קצת את הזמן הזה לכתיבה.
הרגע שבו היא נרדמת הוא תמיד רגע של קסם. אם אני גם מצליחה להניח אותה במיטה שלה מבלי שהיא תתעורר, אני בכלל מרגישה שקרה נס, ואז אני מתבוננת בה, והיא נראית לי כמו פלא אמיתי.
הנה, ניסיתי לצלם כדי שגם אתן תחזו בפלא, זו אמנם תמונה חשוכה, אבל בכל זאת.
אפשר בכלל לראות כמה היא מתוקה בחושך הזה?
היום היינו ביום השני של ימי ההסתגלות לגן הילדים. גן נהדר וקרוב אלינו, שהתאהבתי בו מרגע ראשון, ובכל זאת אני זקוקה לימי ההסתגלות האלה. עד עכשיו נ' היתה איתי בבית כל הזמן, ואם יצאתי מהבית, היא יצאה איתי - במנשא, או בלעדיו, צמודה אליי בכל מקרה. והיום פתאום הייתי שעה וחצי בלעדיה! הספקתי כל כך הרבה, הלכתי לקנות ירקות, חזרתי הביתה ושתיתי קפה ואז אספתי אותה בחזרה מהגן. היה ממש מוזר להיות בבית בלעדיה. אני מקווה שעד סוף תקופת ההסתגלות אני אסתגל לתחושה של להיות בלעדיה במשך היום.
מצחיק, בכלל רציתי לנצל את הבמה הזו של הפוסט הראשון בבלוג העוד לא קיים שלי בשביל להציג את עצמי, ויצא שבנתיים רק כתבתי על הפלא הקסום שהוא הבת שלי. טוב, כנראה שהיא חלק גדול ממה שאני. ובכל זאת, מי אני ומה אני עושה פה?
אני אמא, אישה, חוקרת, לומדת, סורגת, תופרת, מבשלת, אוכלת, אני בת ואחות וחברה, ואני סקרנית ואוהבת סיפורים.
כבר המון זמן שאני משתעשעת ברעיון של לכתוב בלוג. מרגע שנתקלתי לפני כמה שנים בבלוגים של יוצרות מוכשרות ברשת ועוד בעברית, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לכתוב יומן ציבורי שכזה בעצמי. מצד שני, אל מול החלטה ציבורית כל כך תמיד עולים כמה ספקות. למשל, אני לא בטוחה שאני מתקרבת לרמת הכשרון שראיתי ברשת. אני לא יודעת אם יש לי דברים מעניינים מספיק לספר, ואם תהיה מי שתרצה לקרוא אותם. אני לא בטוחה שאני אצליח לתחזק בלוג פעיל ומעודכן, כי אני אדם די מבולגן ואם אפשר לדחות הגשת עבודות, אני תמיד אבקש לדחות.
למרות כל הספקות, החלטתי ללכת על זה. במקרה הכי גרוע, אף אחת לא תקרא את מה שיש לי לספר. יתרון של בלוג הוא שאם אני כן אצליח לשמור עליו מעודכן אני אזכה בתיעוד של רגעים מהחיים ושל עבודות יצירה שלי שאני אוכל להסתכל עליהם בעתיד ולחשוב "או! את זה אני עשיתי".
בבלוג הזה אני מתכוונת לעסוק בחיים עצמם.
ביצירות שהן התחביב שלי, ושאני מקווה גם להתפרנס מהן, בתחום הסריגה והתפירה. זו בעצם הסיבה שבחרתי לקרוא לבלוג "מושכת בחוטים". בנוסף, אני אעסוק פה בחיי היומיום, אם למשל קרה משהו מעניין (כמו הכניסה של הפלא הפרטי שלי לגן) או שנוסה מתכון טעים במיוחד, אני אשתף את הקוראות שלי.
מאג'נדה פמיניסטית לגמרי אני אשתדל לכתוב פה בלשון נקבה בלבד. אין פה הנחה סמויה שכל הקוראות שלי הן נשים, ואפילו לא שרובן כאלה, אלא בחירה מודעת לעודד נוכחות נשית במרחב הציבורי. כמו כן, אני אעסוק בנושאים נשיים, כמו ווסת, אימהות וקידום של נשים במדע - מכיוון שאני עצמי אישה ומכיוון שאני עצמי רוצה לעסוק במחקר מדעי למחייתי.
איך זה יבוא לביטוי בבלוג עצמו? הנה דוגמאות ותמונות :)
חלק מהפוסטים יציגו מוצרים וחפצים שאני סורגת/תופרת, כמו למשל השמיכה הזו:
חלק מהפוסטים יעסקו במוצר שנקרא גביעונית, שמשמש כפתרון רב פעמי להתמודדות עם נוזלי הווסת. ספציפית, גביעונית של חברה שנקראת רובי קאפ ומעודדת חינוך של נשים ונערות באפריקה. הנה תמונה של הגביעונית, התמונה מגיעה מהאתר של החברה:
לפעמים אני אשתף פה סיפורים מעניינים על הישגים מדעיים וטכנולוגיים של נשים. הסיפורים האלו בד"כ יגיעו משיתופים של עמוד הפייסבוק "היא-סטוריה" שמציג גם מדעניות וגם נשים אחרות שעשו היסטוריה, כמו למשל את הסיפור של דפנה קולר, חוקרת במדעי המחשב ואחת ממייסדות קורסרה. כאן אתן יכולות למצוא הרצאת טד שלה, בנושא חינוך דרך האינטרנט.
חלק מהפוסטים יספרו על המשפחה שלי וקורותיה. בנתיים אני מעדיפה לשמור על הפרטיות של בני המשפחה, ולכן אקרא לפלא הקטנה שלי בשמות שונים ומשונים, כמו "פלא", או "נ'" או "קופיפה" ולבן הזוג שלי בשמות מוזרים לא פחות (כמו, "בן הזוג שלי"). כמו כן, אם אני אציג תמונות שלהם, אלו יהיו תמונות שבהן לא רואות את הפנים, כמו התמונה הזו, שצולמה כשמצאנו אבני גיר ברחוב וסיפרתי לה מה הם עושים:
אני מקווה שהבלוג יהיה מעניין מספיק כדי שגם אחרות ירצו לקרוא בו, ואני מקווה שאני אצליח לתחזק אותו ולהשתמש בו.
תהנו מהראשון בספטמבר, מקווה שההתרגשות השמחה הזו תלווה אותנו גם בהמשך שנת הלימודים.
אורלי,
מושכת בחוטים.
היום הראשון בספטמבר 2016. אני כותבת את התאריך כי אני לא בטוחה באיזה תאריך יהיה לי האומץ להעלות את הפוסט הזה. אני מנצלת את הרגעים הראשונים שבהם היא נרדמת כדי למהר ולהספיק לאכול ולשתות וללכת לשירותים, והנה, החלטתי גם לנצל קצת את הזמן הזה לכתיבה.
הרגע שבו היא נרדמת הוא תמיד רגע של קסם. אם אני גם מצליחה להניח אותה במיטה שלה מבלי שהיא תתעורר, אני בכלל מרגישה שקרה נס, ואז אני מתבוננת בה, והיא נראית לי כמו פלא אמיתי.
הנה, ניסיתי לצלם כדי שגם אתן תחזו בפלא, זו אמנם תמונה חשוכה, אבל בכל זאת.
היום היינו ביום השני של ימי ההסתגלות לגן הילדים. גן נהדר וקרוב אלינו, שהתאהבתי בו מרגע ראשון, ובכל זאת אני זקוקה לימי ההסתגלות האלה. עד עכשיו נ' היתה איתי בבית כל הזמן, ואם יצאתי מהבית, היא יצאה איתי - במנשא, או בלעדיו, צמודה אליי בכל מקרה. והיום פתאום הייתי שעה וחצי בלעדיה! הספקתי כל כך הרבה, הלכתי לקנות ירקות, חזרתי הביתה ושתיתי קפה ואז אספתי אותה בחזרה מהגן. היה ממש מוזר להיות בבית בלעדיה. אני מקווה שעד סוף תקופת ההסתגלות אני אסתגל לתחושה של להיות בלעדיה במשך היום.
מצחיק, בכלל רציתי לנצל את הבמה הזו של הפוסט הראשון בבלוג העוד לא קיים שלי בשביל להציג את עצמי, ויצא שבנתיים רק כתבתי על הפלא הקסום שהוא הבת שלי. טוב, כנראה שהיא חלק גדול ממה שאני. ובכל זאת, מי אני ומה אני עושה פה?
אני אמא, אישה, חוקרת, לומדת, סורגת, תופרת, מבשלת, אוכלת, אני בת ואחות וחברה, ואני סקרנית ואוהבת סיפורים.
כבר המון זמן שאני משתעשעת ברעיון של לכתוב בלוג. מרגע שנתקלתי לפני כמה שנים בבלוגים של יוצרות מוכשרות ברשת ועוד בעברית, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לכתוב יומן ציבורי שכזה בעצמי. מצד שני, אל מול החלטה ציבורית כל כך תמיד עולים כמה ספקות. למשל, אני לא בטוחה שאני מתקרבת לרמת הכשרון שראיתי ברשת. אני לא יודעת אם יש לי דברים מעניינים מספיק לספר, ואם תהיה מי שתרצה לקרוא אותם. אני לא בטוחה שאני אצליח לתחזק בלוג פעיל ומעודכן, כי אני אדם די מבולגן ואם אפשר לדחות הגשת עבודות, אני תמיד אבקש לדחות.
למרות כל הספקות, החלטתי ללכת על זה. במקרה הכי גרוע, אף אחת לא תקרא את מה שיש לי לספר. יתרון של בלוג הוא שאם אני כן אצליח לשמור עליו מעודכן אני אזכה בתיעוד של רגעים מהחיים ושל עבודות יצירה שלי שאני אוכל להסתכל עליהם בעתיד ולחשוב "או! את זה אני עשיתי".
בבלוג הזה אני מתכוונת לעסוק בחיים עצמם.
ביצירות שהן התחביב שלי, ושאני מקווה גם להתפרנס מהן, בתחום הסריגה והתפירה. זו בעצם הסיבה שבחרתי לקרוא לבלוג "מושכת בחוטים". בנוסף, אני אעסוק פה בחיי היומיום, אם למשל קרה משהו מעניין (כמו הכניסה של הפלא הפרטי שלי לגן) או שנוסה מתכון טעים במיוחד, אני אשתף את הקוראות שלי.
מאג'נדה פמיניסטית לגמרי אני אשתדל לכתוב פה בלשון נקבה בלבד. אין פה הנחה סמויה שכל הקוראות שלי הן נשים, ואפילו לא שרובן כאלה, אלא בחירה מודעת לעודד נוכחות נשית במרחב הציבורי. כמו כן, אני אעסוק בנושאים נשיים, כמו ווסת, אימהות וקידום של נשים במדע - מכיוון שאני עצמי אישה ומכיוון שאני עצמי רוצה לעסוק במחקר מדעי למחייתי.
איך זה יבוא לביטוי בבלוג עצמו? הנה דוגמאות ותמונות :)
חלק מהפוסטים יציגו מוצרים וחפצים שאני סורגת/תופרת, כמו למשל השמיכה הזו:
לפעמים אני אשתף פה סיפורים מעניינים על הישגים מדעיים וטכנולוגיים של נשים. הסיפורים האלו בד"כ יגיעו משיתופים של עמוד הפייסבוק "היא-סטוריה" שמציג גם מדעניות וגם נשים אחרות שעשו היסטוריה, כמו למשל את הסיפור של דפנה קולר, חוקרת במדעי המחשב ואחת ממייסדות קורסרה. כאן אתן יכולות למצוא הרצאת טד שלה, בנושא חינוך דרך האינטרנט.
חלק מהפוסטים יספרו על המשפחה שלי וקורותיה. בנתיים אני מעדיפה לשמור על הפרטיות של בני המשפחה, ולכן אקרא לפלא הקטנה שלי בשמות שונים ומשונים, כמו "פלא", או "נ'" או "קופיפה" ולבן הזוג שלי בשמות מוזרים לא פחות (כמו, "בן הזוג שלי"). כמו כן, אם אני אציג תמונות שלהם, אלו יהיו תמונות שבהן לא רואות את הפנים, כמו התמונה הזו, שצולמה כשמצאנו אבני גיר ברחוב וסיפרתי לה מה הם עושים:
אני מקווה שהבלוג יהיה מעניין מספיק כדי שגם אחרות ירצו לקרוא בו, ואני מקווה שאני אצליח לתחזק אותו ולהשתמש בו.
תהנו מהראשון בספטמבר, מקווה שההתרגשות השמחה הזו תלווה אותנו גם בהמשך שנת הלימודים.
אורלי,
מושכת בחוטים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה