דילוג לתוכן הראשי

זמן ליצירה

אני אוהבת לעשות דברים עם הידיים. אני אוהבת לסרוג, לתפור, ללוש ולבשל.
אני אוהבת את התחושה הזו שמגיעה אחרי שעשיתי משהו בעצמי, והוא לא היה שם קודם. אבל גם - אני נהנית מעצם היצירה.
מצד שני, אני גם אוהבת לעשות "כלום". כשהייתי קטנה אמא שלי היתה אומרת שאני ממש טובה ב"למזמז את הזמן", וגם עכשיו אני די טובה בזה. לפעמים יש לי איזה שעה שעתיים חופשיות, לגמרי לעצמי. בסופן, אני מסתכלת סביב לראות מה עשיתי ולאן נעלם הזמן ומגלה שלא עשיתי כלום, וזה היה נחמד.
אבל לא על זה רציתי לכתוב.
רציתי לכתוב על יצירות שאני עושה כשאין לי זמן וחשק ליצור, אבל בכל זאת בא לי לראות משהו יפה.
כלומר, כביסה.

לפעמים, כשיש לי יותר מכמה דקות להקדיש לכביסה, אני אוהבת לתלות אותה יפה. לפי נושאים או לפי צבעים.
לפני איזה חודש יצאה לי כביסה כל כך יפה על החבל, שהייתי מוכרחה לצלם:
אחרי כמה ימים ניסיתי לשחזר, הפעם עם כביסה כהה, יצא פחות מוצלח לדעתי:
והכי אני אוהבת את כביסות החיתולים, אבל הן כבר קצת נדירות בבית מאז שהקופיפה מחותלת רק בלילה:
יש פה מדגם לא כל כך מייצג, אבל זה עדיין יפה בעיניי.

נו, אולי אני אעלה פה יום אחד גם יצירות מעניינות יותר.
בנתיים,
להתראות.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הדינוזאור הראשון. והשני. והשלישי.

 לפני כשנה נפגשנו עם חברים שנולד להם בן. לכבוד האירוע החלטתי להכין מתנה קטנה, משהו שישמח אותי ובתקווה גם אותם. תמיד כיף להכין משהו לתינוקות, והיה לי איזה רעיון מהפינטרסט שישב לי בראש כבר הרבה זמן, ולא היתה לי סיבה מספיק טובה להוציא אותו לפועל. כשסופסוף נפגשנו איתם הצלחתי להכין את הדינוזאור-תגיות המתוק הזה:   את הגזרה שהגיעה עם הפינטרסט פחות חיבבתי, או שאולי בכלל לא מצאתי אותה ברגע האמת, ולכן את הדינוזאור ציירתי ביד חופשית ונראה לי שזה עבד יפה. לחברים המסויימים האלה הרגיש לי שעדיף לבחור ב"צבעי בנים" למתנה לבן שלהם, אז בחרתי את הצבע הכי גברי שהיה לי בערימת הבדים ומבין הסרטים נמנעתי מכל מה שהכיל וורוד וזה השאיר אותי רק עם הכתומים. אז הלכתי על הסרטים שיש בהם מוטיב נקודות, שמתכתב עם הנקודות בבד של הדינוזאור. רק ברגע שרציתי לעטוף את המתנה, גיליתי שזה יום שישי, שכל החנויות סגורות ושבבית נגמר נייר העטיפה. אז לקחתי שני דפי דפדפת צבעוניים, וקצת וושי-טייפ לקישוט. אבל מכיוון שכבר היה יום שישי אחר הצהריים, הקופיפה היתה שם לעזור לי, והעטיפה היא פרי השקעתה. מצחיק לחשוב שעבר

ואני, מי אני, מה אני?

היא ישנה עכשיו. נ', הילדה הקסומה שלי. בת שנה ושלושה חודשים (ושישה ימים, אבל מי סופרת). היא כל כך מתוקה. היום הראשון בספטמבר 2016. אני כותבת את התאריך כי אני לא בטוחה באיזה תאריך יהיה לי האומץ להעלות את הפוסט הזה. אני מנצלת את הרגעים הראשונים שבהם היא נרדמת כדי למהר ולהספיק לאכול ולשתות וללכת לשירותים, והנה, החלטתי גם לנצל קצת את הזמן הזה לכתיבה. הרגע שבו היא נרדמת הוא תמיד רגע של קסם. אם אני גם מצליחה להניח אותה במיטה שלה מבלי שהיא תתעורר, אני בכלל מרגישה שקרה נס, ואז אני מתבוננת בה, והיא נראית לי כמו פלא אמיתי. הנה, ניסיתי לצלם כדי שגם אתן תחזו בפלא, זו אמנם תמונה חשוכה, אבל בכל זאת. אפשר בכלל לראות כמה היא מתוקה בחושך הזה? היום היינו ביום השני של ימי ההסתגלות לגן הילדים. גן נהדר וקרוב אלינו, שהתאהבתי בו מרגע ראשון, ובכל זאת אני זקוקה לימי ההסתגלות האלה. עד עכשיו נ' היתה איתי בבית כל הזמן, ואם יצאתי מהבית, היא יצאה איתי - במנשא, או בלעדיו, צמודה אליי בכל מקרה. והיום פתאום הייתי שעה וחצי בלעדיה! הספקתי כל כך הרבה, הלכתי לקנות ירקות, חזרתי הביתה ושתיתי קפה ואז אספתי או

צב אחד נחמד

בסוף יוני מתקיים בעולם יום הסריגה במרחב הציבורי. נדמה לי שכבר כתבתי פה, שלרגל היום הזה החלטתי להגשים חלום קטן ולפתוח קבוצת סריגה מקומית. הגיעו כמה נשים, מאוד נעימות, שחלקן יודעות לסרוג ורוצות לעשות את זה בחברותא, חלקן יודעות לסרוג אבל רוצות להנסות בטכניקות חדשות, וחלקן לא יודעות לסרוג אבל רוצות. תמהיל מוצלח מאוד של נשים מבחינת הידע בסריגה, הרצון לעבוד יחד ובכלל. גילאים שונים, תחומי עיסוק שונים, ומה שמשותף לכולן זה שהן רוצות להיות בקבוצה כזו. אני לא יודעת מי מבין הקוראות כאן יודעת לסרוג. זה תחביב מהנה מאוד, אבל כמו כל דבר אחר - ההתחלה יכולה להיות מתסכלת מאוד. אני סורגת כבר הרבה שנים, הרבה מאוד, ובכל זאת אני טועה ולומדת כל הזמן. ומה שכיף זה שתמיד יש מה ללמוד, ולאן להתפתח. אני רוצה לשתף עכשיו דווקא בנסיון לא מוצלח. סריגה במסרגה אחת של צב קטן, שרציתי לעשות עם שריון של פרח מחומש (אותו הפרח האפריקאי. אני מרגישה שיש שם עוד הרבה דברים שמתחבאים בפרחים האלה). את שאר הגוף שלו די המצאתי והתוצאה חביבה למדי, אבל גם חובבנית יכולה להיות מילה מתאימה. ככה הוא נראה מלמעלה:  ומהצד השני: אני חו