דילוג לתוכן הראשי

עוגת סלק קקאו


מדי פעם אני מנסחת לי פוסט כשאני לא ליד המחשב. בלי לכתוב, אבל יודעת בדיוק מה יהיו המילים אם אכתוב. לפחות פוסט אחד כתוב אצלי בראש כל כך יפה, שאני מפחדת לכתוב אותו, שלא יתקלקל.
אז עכשיו אני אכתוב, פשוט כדי שזה לא יעלם לי מהראש, מתכון לעוגה שאפיתי היום. לא עוגה, אלא מאפינים קטנים בצורת דונאטס, שזה ממש כיף.
הבסיס של העוגה הוא מכאן, והגעתי אליו כי לא מצאתי מתכון פשוט מספיק לעוגת סלק, אז החלטתי לנסות למצוא לעוגת גזר ולהמיר את הגזר בסלק. מצד שני, מה שעשיתי די שונה ממה שכתוב, אז אני אכתוב ודי.

מצרכים:
3 סלקים קטנים טריים קלופים
שליש כוס שקדים לא קלויים
שני שליש כוס אגוזי מלך קלופים לא קלויים
ביצה
שליש כוס שמן זית
רבע כוס טחינה
שליש כוס סוכר לבן
שליש כוס אבקת קקאו
חצי שקית אבקת אפייה
כפית תמצית וניל
חצי כוס קמח לבן
חצי כוס קמח כוסמין מלא

אופן הכנה:
את הכל שמות במעבד המזון בקערה עם הסכין, לפי הסדר שרשום וטוחנות בין רכיב לרכיב. כשמגיעות לקמח כבר אין מקום במעבד, אז צריך להעביר לאיזור קערה גדולה יותר ולערבב ידנית.
או בפירוט -
להניח 3 סלק קטן, או 1 וחצי גדולים. לטחון. להוסיף חופן של שקדים שלמים ושני חופנים של אגוזי מלך. לטחון.
להוסיף ביצה, שליש כוס שמן זית ורבע כוס טחינה. לטחון.
להוסיף שליש כוס סוכר לבן, שליש כוס אבקת קקאו, חצי שקית אבקת אפייה וכפית תמצית וניל, ולטחון.
להוציא מהמעבד לקערה, ולהוסיף לה חצי עד שני-שליש כוס קמח לבן וכמות זהה בערך של קמח קוסמין מלא.
לערבב היטב.

במולטיקייק - בתבנית של הדונאטס, לאפות כעשר דקות.

אני מנחשת שזה יעבוד כעוגה בתבנית של אינגליש קייק על כ40 דקות ב180 מעלות צלזיוס.

את האגוזים קצת מרגישים בעוגה, את הסלק ממש לא. אם רוצות אפשר להוסיף את האגוזים בסוף, ואז הם יטחנו פחות ויהיו מורגשים יותר. אבל ככה יותר התאים לי לתת לקופיפה, כי היא רק בת שנתיים.
לטעמי העוגה מתוקה למדי, אבל האיש טוען שצריך עוד סוכר כדי לקרוא לזה עוגה. 

ועוד דבר - לא ממש מדדתי דברים כמו שצריך, אפשר לשחק קצת עם הכמויות לכאן ולכאן. אבל בגדול - להכניס סלק לעוגת קקאו זה יופי של רעיון.
תהנו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הדינוזאור הראשון. והשני. והשלישי.

 לפני כשנה נפגשנו עם חברים שנולד להם בן. לכבוד האירוע החלטתי להכין מתנה קטנה, משהו שישמח אותי ובתקווה גם אותם. תמיד כיף להכין משהו לתינוקות, והיה לי איזה רעיון מהפינטרסט שישב לי בראש כבר הרבה זמן, ולא היתה לי סיבה מספיק טובה להוציא אותו לפועל. כשסופסוף נפגשנו איתם הצלחתי להכין את הדינוזאור-תגיות המתוק הזה:   את הגזרה שהגיעה עם הפינטרסט פחות חיבבתי, או שאולי בכלל לא מצאתי אותה ברגע האמת, ולכן את הדינוזאור ציירתי ביד חופשית ונראה לי שזה עבד יפה. לחברים המסויימים האלה הרגיש לי שעדיף לבחור ב"צבעי בנים" למתנה לבן שלהם, אז בחרתי את הצבע הכי גברי שהיה לי בערימת הבדים ומבין הסרטים נמנעתי מכל מה שהכיל וורוד וזה השאיר אותי רק עם הכתומים. אז הלכתי על הסרטים שיש בהם מוטיב נקודות, שמתכתב עם הנקודות בבד של הדינוזאור. רק ברגע שרציתי לעטוף את המתנה, גיליתי שזה יום שישי, שכל החנויות סגורות ושבבית נגמר נייר העטיפה. אז לקחתי שני דפי דפדפת צבעוניים, וקצת וושי-טייפ לקישוט. אבל מכיוון שכבר היה יום שישי אחר הצהריים, הקופיפה היתה שם לעזור לי, והעטיפה היא פרי השקעתה. מצחיק לחשוב שעבר

ואני, מי אני, מה אני?

היא ישנה עכשיו. נ', הילדה הקסומה שלי. בת שנה ושלושה חודשים (ושישה ימים, אבל מי סופרת). היא כל כך מתוקה. היום הראשון בספטמבר 2016. אני כותבת את התאריך כי אני לא בטוחה באיזה תאריך יהיה לי האומץ להעלות את הפוסט הזה. אני מנצלת את הרגעים הראשונים שבהם היא נרדמת כדי למהר ולהספיק לאכול ולשתות וללכת לשירותים, והנה, החלטתי גם לנצל קצת את הזמן הזה לכתיבה. הרגע שבו היא נרדמת הוא תמיד רגע של קסם. אם אני גם מצליחה להניח אותה במיטה שלה מבלי שהיא תתעורר, אני בכלל מרגישה שקרה נס, ואז אני מתבוננת בה, והיא נראית לי כמו פלא אמיתי. הנה, ניסיתי לצלם כדי שגם אתן תחזו בפלא, זו אמנם תמונה חשוכה, אבל בכל זאת. אפשר בכלל לראות כמה היא מתוקה בחושך הזה? היום היינו ביום השני של ימי ההסתגלות לגן הילדים. גן נהדר וקרוב אלינו, שהתאהבתי בו מרגע ראשון, ובכל זאת אני זקוקה לימי ההסתגלות האלה. עד עכשיו נ' היתה איתי בבית כל הזמן, ואם יצאתי מהבית, היא יצאה איתי - במנשא, או בלעדיו, צמודה אליי בכל מקרה. והיום פתאום הייתי שעה וחצי בלעדיה! הספקתי כל כך הרבה, הלכתי לקנות ירקות, חזרתי הביתה ושתיתי קפה ואז אספתי או

צב אחד נחמד

בסוף יוני מתקיים בעולם יום הסריגה במרחב הציבורי. נדמה לי שכבר כתבתי פה, שלרגל היום הזה החלטתי להגשים חלום קטן ולפתוח קבוצת סריגה מקומית. הגיעו כמה נשים, מאוד נעימות, שחלקן יודעות לסרוג ורוצות לעשות את זה בחברותא, חלקן יודעות לסרוג אבל רוצות להנסות בטכניקות חדשות, וחלקן לא יודעות לסרוג אבל רוצות. תמהיל מוצלח מאוד של נשים מבחינת הידע בסריגה, הרצון לעבוד יחד ובכלל. גילאים שונים, תחומי עיסוק שונים, ומה שמשותף לכולן זה שהן רוצות להיות בקבוצה כזו. אני לא יודעת מי מבין הקוראות כאן יודעת לסרוג. זה תחביב מהנה מאוד, אבל כמו כל דבר אחר - ההתחלה יכולה להיות מתסכלת מאוד. אני סורגת כבר הרבה שנים, הרבה מאוד, ובכל זאת אני טועה ולומדת כל הזמן. ומה שכיף זה שתמיד יש מה ללמוד, ולאן להתפתח. אני רוצה לשתף עכשיו דווקא בנסיון לא מוצלח. סריגה במסרגה אחת של צב קטן, שרציתי לעשות עם שריון של פרח מחומש (אותו הפרח האפריקאי. אני מרגישה שיש שם עוד הרבה דברים שמתחבאים בפרחים האלה). את שאר הגוף שלו די המצאתי והתוצאה חביבה למדי, אבל גם חובבנית יכולה להיות מילה מתאימה. ככה הוא נראה מלמעלה:  ומהצד השני: אני חו